הקבוצה המובילה ביעוץ בנקאי והפחתה בעלויות לעסקים

מאת: אמנון שורץ, איילת קציר

חברת "שגיא חישובי ריבית" מייעצת לארגון אמון הציבור,  בנושא הצעת החוק להגבלת גובה הריבית בכל המערכת הבנקאית בישראל. ארגון "אמון הציבור" – הגינות בעסקים,  שנוסד ללא מטרות רווח והוקם בשנת 2006 ופועל לקידום נורמות של הוגנות במשק הישראלי. הארגון פועל ליישוב מחלוקות בין הציבור לעסקים ורשויות ציבוריות.

עד היום לא הייתה הגבלה על הבנקים בנושא גביית הריבית השקלית בחשבונות העו"ש, ולבנקים הייתה יד חופשית בגובה הריבית.

החוק בנושא ריבית מירבית קיים רק בהלוואות חוץ בנקאיות. האבסורד הגדול שחוק זה שקיים כיום, אינו חל כלל על הבנקים.

ההתייחסות להצעת החוק הינה בשני מישורים:

המישור הראשון הינו בשאלה האם יש לקבוע ריבית מירבית אחת למלווה מוסדי, תאגיד בנקאי לעומת מלווה חוץ בנקאי. המישור השני הינו התייחסות לפרצות הקיימות בהצעת החוק.

1. המישור הראשון – התייחסות לקביעת ריבית אחת לבנקים ולחוץ בנקאיים:

לפי מיטב ידיעתי המקצועית רצוי היה לקבוע ריבית שונה בין הבנקים לבין מלווה חוץ בנקאי מהסיבות הבאות:

• מחיר הגיוס של הבנקים לעומת מלווה חוץ בנקאי, נמוכים לאין ערוך והבנקים יכולים וצריכים לקבוע מחיר מירבי כפוף למחיר הגיוס. בנקים מגייסים כספים ע"י קבלת פיקדונות מהציבור שכידוע כיום הריבית שם שואפת לאפס, וכן גיוסי אשראי מבנק ישראל בהלוואות מכרז שמחיר המקורות הינו נמוך ומסתכם כיום במחירים שבין פריים מינוס 1 עד פריים מינוס 1.4%. מלווה חוץ בנקאי לעיתים קרובות מקורות הגיוס של מלווה חוץ בנקאי הוא הלוואות מהבנקים שאותן הלוואות משמשות לו כבסיס הלוואות ללקוחות עיסקיים ופרטיים כהלוואות חוץ בנקאיות. המחירים בבנקים מן הסתם ראוי שיהיו נמוכים יותר שכן בדר"כ הלוואות אלו מגובות בביטחונות, מסמכים משפטיים נוקשים באשר בגללן ראוי שמחירי האשראי יהיו נמוכים יותר.
• לקוחות בנקאיים קשורים לבנק לתקופה ארוכה ובעסקאות שונות ומגוונות כמו חשבון עו"ש, הלוואות, ניכיונות שקים וכו'. יחסי בנק- לקוח מתאפיינים בהיכרות הדדית לתקופות ארוכות בדר"כ שמרכיב חשוב במערכת היחסים נשען על אובליגו וביטחונות. בשנים האחרונות הבנקים היקשו על עסקים קטנים ובינוניים לקבל אשראי שלא מגובים בביטחונות ומשנתנו את האשראי ערכו ביקורות וועדות לבחינת יכולת ההחזר של הלקוח המוכר להם שנים רבות. במערכת החוץ בנקאית, אין הדברים כך ולעיתים מדובר בעסקאות חד פעמיות אשר מתאפיינות במרווחי סיכון גבוהים ומוצדקים. לא ניתן לדעתי לקבוע מחיר מירבי לשני הגופים אלא להפחית באופן ניכר את הריבית המירבית שתהא קיימת במערכת הבנקאית.
• ההתייחסות למערכת הבנקאית כוללת גם את חברות האשראי החוץ בנקאיות הנשלטות ע"י הבנקים כמו חברות כרטיסי האשראי שמוצגות כמוסדות חוץ בנקאיים אולם בפועל ברור שהם פועלים תחת המערכת הבנקאית.

2. המישור השני הינו הפרצות הקיימות בהצעת החוק.

• הפירצה הגדולה ביותר הקיימת בהצעת החוק כיום הינה ביכולת הבנקים לגבות סכומים ניכרים כמו עמלות (במסווה של ריבית) וכך להגדיל באופן משמעותי את הריבית האפקטיבית של האשראי. לדוגמא: בפעילות העמדת מסגרת אשראי גובה הבנק עמלת הקצאת אשראי, עמלת טיפול במסגרת שהינה עמלה חדשה אשר מגדילות באופן ניכר את הריבית האפקטיבית הכוללת על מסגרת האשראי. (אוכל במסמך נוסף להראות דוגמאות שהעמלות הנילוות למתן האשראי מגדילות באחוזים ניכרים את העלות האפקטיבית של האשראי.
• בכל הבנקים קיימת עמלת טיפול בהלוואות הנקראת "עמלת עריכת מסמכים" אשר מאז שהבנקים אימצו אותה, הם דבקים בגביית העמלה אשר משפרת באופן ניכר את ריווחיות הבנק והריבית האפקטיבית הגבוהה שהלקוח משלם. לדוגמא: לקוח קיבל מהבנק הלוואה של 120,000 ₪ בריבית של 6% לשנה, אבל נדרש לשלם עמלת עריכת מסמכים בסך 3,000 ₪ מראש בעת חתימת הסכם ההלוואה. עמלה זו מייקרת את ריבית ההלוואה באופן ניכר. דוגמאות נוספות קיימות בהלוואות ניכיון שקים ששם הבנקים גובים ריבית מראש ולאחרונה גם עמלות טיפול שנגבות מראש. בהלוואות ניכיון שקים שנעשות לתקופה קצרה, עמלות אלה מייקרות את הריבית אף מעבר לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, וראוי שהמחוקק יתייחס לכל המרכיבים המצטרפים לאשראי כאל גביית ריבית.
• כבר ב 1977 הוציא המפקח על הבנקים דאז מר עודד מסר חוזר מס' 694/06 אשר קבע כי כל עמלה מעבר לריבית המקסימאלית תחשב כריבית למרות שנגבית במסווה של דמי עמילות / דמי ניכיון.